מאמרים
מסביבה רעילה לתומכת
בעתות משבר בניית חוסן תלויה לא רק ביכולות הנפשיות שלנו, אלא גם ביחס הסביבה אלינו. סביבה שלא תומכת בנו בדרך בה אנו רוצים ולה אנו זקוקים יכולה לפגוע בנו ובתהליך הריפוי שלנו. סביבה תומכת מעניקה לנו מעטפת של ביטחון ואהבה שמחזקת אותנו בדרך הלא פשוטה למציאת יציבות ושליטה על החיים.
טראומה לוקחת מהגוף והנפש שלנו אנרגיות רבות. לכן עלינו לחשוב בצורה חסכונית. אם נבחן את התקציב החודשי שלנו ונראה מקום לחסוך בו אלף שקלים, אותם נוכל לשמור בבנק או להשקיע במשהו שיגרום לנו אושר, נעשה את זה. כך גם נרצה לפנות לנפש שלנו. לשמר אנרגיה כשאפשר, אנרגיה אותה נצטרך בתקופת משבר.
סביבה רעילה גוזלת גם היא אנרגיה רבה מאיתנו, אנשים רעילים מרוקנים אותנו ומעסיקים אותנו במלחמות קטנות. יחס משפיל, מעליב, מקטין או מזלזל כלפינו, או עזרה שלא מתאימה עבורנו, מזיקה לנו ומעכבת את ההתמודדות ואת הדרך שלנו למציאת יציבות ושלווה.
ככל שנקיף את עצמנו בסביבה תומכת שתעזור לנו בבניית החוסן שלנו, נתקרב יותר אל המטרה שלנו - יציבות ואושר אחרי טראומה או משבר והחזרת השליטה שלנו על החיים שלנו.
בניית סביבה תומכת היא עוגן חשוב בתקופות קשות. הסביבה התומכת היא קרן שמש מחממת ביום סתווי, היא הויטמין סי שהנפש שלנו צריכה כדי להתחזק.
האדם הוא יצור חברתי
אנו מקיימים את שגרת חיינו במעגלים חברתיים שונים.
המעגל החברתי שמשפיע עלינו הכי הרבה הוא המשפחה הגרעינית. ההורים שלנו, האחים ויושבי הבית, ומאוחר יותר בני הזוג שלנו והילדים שלנו. במעגל משני תהיה המשפחה המורחבת והחברים הקרובים, ובמעגלים נוספים נמצא את הקולגות, חברים ומכרים, ואת השכנים והקהילה.
מגיל צעיר לימדו אותנו את כללי ההתנהגות בכל מעגל. אבל את ההשפעה של הדינמיקה עם אחרים והכוח שיש לסביבה עלינו, אנו נאלצים ללמוד בעצמנו ולפעמים גם בשלב מאוחר יחסית בחיינו.
זיהוי ושימור סביבה תומכת:
התעוררתם למשבר בחייכם - עברתם תאונת דרכים, אתם בעיצומו של משבר בזוגיות, איבדתם את מקום העבודה שלכם. מי האדם הראשון ש*תרצו* להתקשר אליו? לא האדם הראשון שתרגישו חובה להתקשר אליו ולספר, אלא מי האדם שתרצו לספר כי תדעו שהוא יקשיב, ויתמוך, והתמיכה הזו תהיה בדיוק מה שאתם צריכים? מי ייתן לכם הרגשה נעימה ועם מי תרגישו שאתם יכולים להיות פגיעים והוא יהיה שם בלי שיפוט, ועם הרבה אהבה? חשבתם על מישהו? אותו אדם הוא גורם תומך בחייכם. חשוב מאוד לא לקחת אותו או את החלק שלו בחיים שלכם כמובן מאליו ולשמר ואף לטפח את מערכת היחסים הזו כי היא תהיה מקור גדול לאנרגיה ולחוסן בעתות משבר.
הקפידו להגיד לאנשים האלו בחיים שלכם שאתם מעריכים אותם. במילים, במעשים, ובזמן איכות.
זיהוי סביבה רעילה:
חשבו עם מי בסביבה שלכם אתם לא מרגישים בנוח. אם אתם פוגשים מישהו ואחרי האינטראקציה איתו אתם מרגישים מרוקנים, עייפים, כועסים, עצובים, ואפילו מעורערים, יתכן והוא גורם רעיל בחייכם.
לכל אחד מאיתנו הייתה באיזה שהוא שלב בחייו תקשורת עם אדם שלא מרגישים איתו בנוח. מישהו שהאינטראקציה איתו פוגעת בנו.
לרוב הדינמיקה עם גורם רעיל לא תהיה רק שלילית וזה יכול לבלבל אותנו. יתכן מאוד שהיו לנו שיחות נעימות איתו, ושבאופן כללי האדם הזה הוא בנאדם טוב. למעשה, רוב הסיכויים שאחרים רואים אותו כנדיב, רגיש, טוב לב, ואנו יודעים שהוא גם כל זאת. ועדיין, למרות כל התכונות החיוביות, אנו חווים אתגר ביצירת מערכת יחסים חיובית איתו. יתכן והוא מקטין מדברינו, צוחק עלינו, ולפעמים באופן ישיר - מעליב אותנו. ויתכן גם שכל חטאו הוא שהוא לא מגיב בדרך שבה אנו נרצה לחוות אהבה ותמיכה. כך או כך האנרגיה שהאינטראקציה עימו מביאה היא שלילית ומרוקנת. זה במיוחד קשה כשאנחנו בתקופה של משבר.
הדינמיקה עם אותו האדם מתסכלת אותנו מאוד. גורם רעיל הוא אדם שיכולת ההשפעה שלו עלינו גדולה. כנראה יותר משצריכה להיות. הוא יכול לגרום לנו להרגיש הכי טוב לגבי עצמנו אבל יש לו גם את הכוח לגרום לנו להרגיש קטנים, טיפשים, לא ראויים. המרדף אחרי תשומת לב חיובית ממנו או ניסיון להימנע מתשומת לב שלילית לוקחים מאיתנו הרבה אנרגיה ואנו לרוב מובלים ולא מובילים את מערכת היחסים הזו.
אז אם מישהו הוא גורם רעיל בחיים שלנו, כזה שיכול לבנות ולחזק אותנו אבל בוחר, גם אם לא במודע, לרסק, למה אנחנו משאירים אותו בחיים שלנו?
1. כי אנחנו לא מודעים לרוב שזה קורה. אנשים כאלו טובים מאוד בגזלייטינג וספינים של סיטואציות לטובתם.
2. כי גם אם הבנו שהאדם רעיל יהיה לנו כמעט בלתי אפשרי להוכיח את זה בשל היכולת שלו להקסים אנשים ולבנות טיעונים חזקים כנגדנו.
3. כי כשכבר הבנו שיש פה תקשורת לא בריאה ודינמיקה רעילה השליטה שלו בנו גדולה וקשה מאוד לשנות דפוסים - גם אם אנחנו יודעים שהם פוגעים בנו.
4. כי יתכן ומדובר בבן משפחה או מישהו שקרוב מאוד לאנשים אחרים בחיינו והמעגל החברתי בו הוא נמצא חשוב לנו.
5. כי משהו בנו, גם אם לא מודע, מאמין שמגיע לנו היחס הזה.
סוגי אנשים רעילים והתמודדות מולם:
רעיל אלים - מדובר על אדם אלים (אלימות פיזית או מילולית). מישהו שפוגע בנו פיזית, והימצאות בסביבתו מהווה סכנה לחיינו. ההתמודדות עם רעיל אלים - לעזוב, בצורה מתוכננת מראש ובטוחה כמה שאפשר. לא להודיע על עזיבה לבד, לוודא שיש מקום בטוח ללכת אליו ולהתייעץ עם אנשי מקצוע שיכולים ללוות בעזיבה.
כשהחיים שלנו בסכנה העדיפות הראשונה היא להגן על עצמנו. לפעמים זה יהיה קשה במיוחד מאחר והתקיפות הפיזיות נגדנו יכולות להיות נובעות מהתמודדות עם פוסט טראומה ובעיות נפשיות אחרות. בתור מישהי שמאובחנת בעצמה עם פוסט טראומה, ניתן להבין את הקושי האדיר להתמודד עם חוסר יכולת לווסת רגשות שמתבטאת לפעמים בהתקפי זעם שיכולים להגיע לאלימות פיזית. אבל האחריות שלנו היא קודם כל להגן על החיים שלנו. אם מדובר באלימות שנובעת מהתקפי זעם, ואותו אדם מכיר בכך ועובר טיפול כדי ללמוד לווסת את הרגשות, אפשר בהחלט לשקול עזיבה זמנית או להישאר בתנאים מאוד מסוימים ורק אם לא נשקפת סכנה (אם וויסות הרגשות מוביל לצעקות או התפרצויות אבל לא לאלימות פיזית).
בכל מקרה יש להתייעץ עם אנשי מקצוע מאחר ואלימות מילולית עלולה להסלים במפתיע לאלימות פיזית.
רוב האנשים הרעילים בחיינו אינם דוגמת הקיצון המתוארת לעיל. רובם פוגעים בנו אך לא ברמה של סכנה ממשית ומיידית לחיינו.
רעיל אבל שלי - אנשים שקרובים אלינו, או בסביבה שלנו - קולגות, בוס, הורה. כאן יש אפשרות לנתק קשר. אך לעיתים האנרגיה המושקעת בניתוק הקשר מזיקה לנו גם כן. כשאנחנו עומלים קשה להתעלם מבן משפחה למשל, זה משפיע על דינמיקות אחרות בחיינו, ותשומת הלב והאנרגיה שאנו משקיעים בניהול הנתק יכולה להזיק לנו. לכן במקרים בהם יש אנשים בסביבה הקרובה שלנו שפוגעים בנו, מקטינים אותנו, משפילים אותנו ועוד, נוכל לקיים עימם מערכת יחסים לייט. זה אומר שאנו לא מנתקים עימם קשר מוחלט, כשפוגשים אותם באירועים מוודאים שהתקשורת עימם תהיה שטחית כמה שאפשר. אלו אנשים שלא נספר להם פרטים רגישים או אינטימיים מהחיים שלנו. אם עולה נושא נפיץ נמנע מלהיכנס לדיון עימם. כל עוד אנו יכולים, נמנע מלהיות בקרבת האדם, וכשכבר נפגש נוודא שאנו מגיעים עם אנשים תומכים שניתן לסמוך עליהם ולהישען עליהם במידה והתקשורת הופכת ללא בריאה.
המפתח להצלחה ביצירת מערכת יחסים לייט הוא היכולת שלנו להיות בשלווה עם מערכת יחסים בסיסית. עלינו לקבל שעם אותו אדם לפחות כרגע לא נוכל ליצור מערכת יחסים אינטימית בה נרגיש חופשי לחלוק ולהרגיש נתמכים.
רעיל כלפיי - אדם שלאו דווקא רעיל באופן גורף. משהו באינטראקציה בינינו, בדינמיקה בינינו רעיל. כאן מדובר על אדם שיכול להיות אהוב על אחרים ושמסתדר עם אחרים ולא בגלל מניפולציות רגשיות או יכולת הקסמה שמעוורת אנשים. מדובר על אדם שבדרך כלל נעים להיות בחברתו אבל הדינמיקה בינינו היא הרעילה ולנו יש חלק בה. במילים פשוטות אנחנו פשוט לא מסתדרים למרות שאנחנו חלק ממעגל חברתי רחב יותר ולכן לא יכולים פשוט לנתק קשר, לפחות לא מבלי לאבד את המעגל החברתי. הבשורות הטובות הן שכל עוד יש רצון ואמונה בעצמנו, באותו אדם, ואמונה שמערכת היחסים יכולה להשתנות, אפשר להגיע להבנה או לבנות מערכת יחסים אחרת גם אם זה יהיה מאתגר מאוד.
רעיל עם כוונות טובות - מישהו שאוהב ותומך בנו אבל הדרך שבה מביע תמיכה ואהבה פוגעת בנו. כאן לא מדובר על מישהו ששלילי באופן כללי, או שרוצה לפגוע בנו. האדם הרעיל הזה מגיב למצוקה שלנו באופן אינטואיטיבי כי הוא מאמין שזו הדרך הנכונה לעזור לנו. אנשים רבים בחיים שלנו אוהבים אותנו ורוצים לתמוך בנו, ועם תקשורת נכונה אפשר להפוך גורם רעיל עם כוונות טובות לגורם תומך.
רעיל עם כוונות טובות - למה הוא מאמין בדרך שבה מנסה לעזור לנו?
1. ניסיון אישי - הדרך הזו עזרה לו והוא מאמין שהיא גם תעזור לנו. אם זה עבד עבורו למה שלא יעבוד גם עבורנו?
2. ברירת מחדל - הדרך הזו היא הרעיון היחידי שעלה לו
3. עצה ממומחה - הדרך הזו היא עצה ששמע אולי אפילו מאדם שמעריך או שרואה כבעל סמכות בנושא (פסיכולוג, רב), ולכן מאמין שזו הדרך הנכונה.
איך מפסיקים את התמיכה שפוגעת בנו ומקבלים את התמיכה הנכונה עבורנו?
1. להעלות מודעות - לעצור ולחשוב מהי העזרה שאנו נרצה, איך תראה התמיכה שטובה ונכונה עבורנו. פעמים רבות קל לנו הרבה יותר להגיד מה לא נעים לנו, מה פוגע בנו, ולא מה עוזר. אבל האחריות להבנה מה טוב לנו ולא רק מה רע היא שלנו.
2. לתקשר בצורה לא מאשימה את מה שפוגע בנו.
3. הצבת גבולות ברורים. אלינור רוזוולט אמרה: "אף אחד לא יכול לגרום לך להרגיש נחות.ה בלי הרשות שלך!"
4. ללמוד לבקש את העזרה שאנו רוצים (אחרי שהבנו בעצמנו איך נרצה שיעזרו לנו).
5. תקשורת כמטרה משותפת - רות גינסבורג באדר אמרה: "הילחם עבור הדברים שאכפת לך מהם, אך עשה זאת בדרך שתגרום לאחרים להצטרף אליך".
כשאנו מבקשים עזרה, או יחס אחר מאלו הקרובים אלינו, חשוב לזכור שאנו רוצים שהם יצטרפו למטרה שלנו, ושאנו רוצים את התמיכה שלהם כדי להתחזק ולהיות מסוגלים להתמודד טוב יותר עם הקשיים בחיינו.
אז איך מחליפים סביבה רעילה בתומכת?
-
מזהים מי הם האנשים הרעילים בחיינו.
-
בוחנים איך הם משפיעים עלינו? ואיזו מערכת יחסים נוכל לבנות איתם?
-
מחזקים את מערכות היחסים התומכות בחיים שלנו, אם יש.
-
מוצאים מערכות יחסים "רעילות עם כוונות טובות" ומשנים את דפוסי התקשורת ובונים תקשורת בריאה יותר.
זיהוי הסביבה שלנו יכול להיות מאתגר ולכן הכנתי עבורכם שאלון לזיהוי הגורמים התומכים והרעילים בסביבה שלכם! מלאו אותו וקבעו פגישת ייעוץ ראשונית ללא תשלום בה נוכל לבנות תוכנית להתמודדות מולם ובניית סביבה תומכת בחייכם שתסייע לכם בזמנים מאתגרים.
הסכנה הכי גדולה בהתמודדות עם טראומה
דמיינו את עצמכם הולכים במדבר, בחושך. מימינכם נווה מדבר עם מים, פירות מהעצים ומרבד דשא נעים עליו אפשר לשכב לנוח. הבעיה היא שאתם לא רואים את נווה המדבר הזה כי חשוך מידי. יתרה מכך אתם גם לא מחפשים אותו כי אתם לא מאמינים שהוא קיים.
אתם רוצים לצאת מהמדבר אבל לא יודעים איך. חלק בכם יודע שאתם אבודים אבל אתם לא מאפשרים לעצמכם להכיר בכך. אז אתם צועדים בחשכה ולבינתיים זה עובד. כי אתם עוד פה, נושמים, הולכים, חיים. אבל בשלב מסוים אתם לא תוכלו להמשיך ללכת יותר. אתם יודעים שהדרך שאתם צועדים בה מסוכנת עבורכם, ושהיא מובילה לאבדון. אז למה להמשיך ללכת? למה לא לעצור ולחשוב. אולי יעלה לכם רעיון להציל את עצמכם? אולי אם תעצרו תוכלו לשמוע את המים הזורמים בנווה המדבר?
אחרי טראומה כולנו צועדים בחשכה, במקום לא מוכר, וגם אם מסביבנו יש נווה מדבר, מישהו שיכול לעזור ולהקל, אנו לא נראה אותו או לא נמצא כוח בתוכנו לבקש עזרה. לרוב כי נרצה לצאת מהמדבר לבד, להראות שאנחנו מסוגלים, גם כשאנו מבינים עמוק בפנים שאנחנו לא.
בהתמודדות עם טראומה יש קשיים רבים. אחרי שמאבדים שליטה על החיים, גם אם ליום, גם אם לשעה, הגוף והנפש נפגעים. השליטה בדחפים ובוויסות הרגשות נפגעת, והתפיסה שלנו את העולם ואת עצמנו משתנה. הטראומה מביאה עימה כאוס והניסיון להחזיר סדר ושליטה לחיים יכול להתיש ולייאש.
ואולי זה נראה שהסיוטים, או החרדות, או הפלאשבקים, הם הסכנה הכי גדולה ליציבות שלנו אבל הם סימפטומים. הם הדרך של הנפש שלנו להגיד שיש עבודה פנימית שצריכה להיעשות ושאי אפשר להתעלם ממנה.
הדחקה:
ולכן, הסכנה הכי גדולה בהתמודדות עם טראומה היא ההדחקה. להשאיר את הטיפול בנפש למחר, ולהמשיך לצעוד במדבר בחשכה בלי תכנית ובלי הבנה של ההשפעות של הטראומה עלינו והשינוי לגוף, לנפש, ולדרך בה אנחנו מתקשרים עם אחרים.
הפחד מהכאב שיגיע עם ההכרה משתק. אבל ההדחקה פוגעת בסיכוי שלנו להחלים.
בטווח הקצר ההדחקה מנחמת. היא מעניקה לנו תחושה של נורמליות, וזה מפתה כי אנו כמהים ליום שלפני, לחיים לפני הזעזוע לנפש, אבל האנרגיה שאנו מבזבזים על תחזוק האשליה שאנו בשליטה ומסוגלים להתמודד לבד, גורמת לנזק גדול.
הפחד מהכאב שבהכרה משתק, אבל כשמכירים בצורך בעזרה, כשמכירים בכך שהטראומה קרתה ושינתה את החיים שלנו, יש בזה משהו משחרר. כבר לא נתעסק בהסתרה אלא במסע לחיים חדשים טובים יותר.
כשאנו לא מודעים לבעיה, אין לנו דרך לפתור אותה.
כשאנו מודעים, יש לפחות סיכוי.
כשאנו מודעים ומבקשים עזרה - הדרך שלנו ליציבות פנימית, חוסן, ושלווה מתחילה.
מהדחקה להכרה:
"נפלתי אל הרצפה במה שנדמה כהילוך איטי והייתי חסרת תחושה. תומס נכנס לחדר ופניו היו חיוורות ומלאות דאגה. רק אז שמתי לב שפצעתי את גופי. ניסיתי לטהר את נפשי מהחושך ומהכאב שבה, אבל כל שעשיתי היה ליצור כאוס וכאב נוסף בחיי. הפעם כבר לא יכולתי לבקש מתומס להבליג, להתעלם ופשוט לשבת איתי לערב שקט. היה ברור לי ולו שמשהו בי לא יודע להתמודד עם החיים. משהו בי לא בסדר."
- מתוך 'בשדות חיטה', עדי קסלסי-וואי
אם היה כפתור שיכולנו ללחוץ עליו והיינו עוברים מהדחקה להכרה בלי כאב ובלי לפגוע בעצמנו או באחרים, היינו לוחצים עליו עכשיו. אם הייתי יכולה לכתוב משפט שיביא לשינוי החשוב הזה הייתי כותבת.
המציאות היא שלרוב המעבר הזה לא מגיע בקלות. הנורה לא נדלקת מעצמה בראש שלנו. משהו מוביל לכך.
רגע בחיים בו אנו מבינים שאנחנו לא יכולים להתמודד יותר לבד. שאנחנו לא מצליחים להחזיק את החיים. רגע בו אנו קורסים. הנקודה הזו בה אנו קורסים היא נקודת שבירה. זה יכול להיות ריב עם בן הזוג, התפרצות על הבוס בעבודה, פרויקט שכשל, או התקף חרדה פומבי. המשותף לכולם הוא שאנו לא מוצאים כוח בתוכנו או רצון להסתיר. או שאין באפשרותנו יותר להגיד בין אם לעצמנו או לאחרים שהכל בסדר.
נקודת שבירה היא בדרך כלל מביכה, מייאשת, ממוטטת, אך היא מאפשרת שינוי תפיסתי. התנערות מההדחקה.
וידוי אישי:
במשך עשר שנים סיפרתי לעצמי שאני יכולה להתמודד לבד. שאני קצת רגישה אבל שאני בסדר. יכולה להתמודד עם הכל. אז היו לי חיים קצת קשים, אז מה? למי לא? האמת היא שהתביישתי. הגאווה שלי לא נתנה לי להכיר בכך שאני לא מצליחה לבד.
עד שהשנאה העצמית שלי הייתה כל כך גדולה וניפצתי מראה. הייתי עסוקה בגועל שחשתי כלפיי עצמי שלא שמתי לב שאני פוצעת את עצמי.
כשהבנתי שזה מה שעשיתי נבהלתי וידעתי מיד- אני לא יכולה להגן על עצמי יותר. משהו צריך להשתנות. לא ידעתי מה ואיך, רק שככה אני לא יכולה להמשיך יותר. כשהתחלתי במסע להעלאת מודעות, שמתי לב שבכל שלב, כשהייתי מודעת לבעיה, הפתרונות החלו להופיע בחיי.
הכרה:
אחרי הכרה בטראומה ובצורך בעזרה יש הקלה. מתחילה להיווצר הבנה ומתחילים לפעול בצורה מודעת, ובוחנים את התגובות שלנו, דפוסי ההתנהגות שלנו, ודפוסי המחשבה. אך לצד הצלחות קטנות, יש עדיין הרבה קשיים. ולפעמים הקשיים האלו מייאשים, וגורמים לנו לרצות לחזור להדחקה.
הסיבה לכך היא שהכרה שאנו צריכים עזרה ולא יכולים להתמודד לבד היא חשובה אך היא רק הצעד הראשון בעלייה במודעות שנדרשת בהתמודדות עם טראומה.
רמות מודעות בהתמודדות עם טראומה:
התעוררות - רמת מודעות ראשונית- הבנה והכרה בקושי להתמודד לבד וברצון להתחיל טיפול או לקבל סיוע להתמודדות. המעבר מהדחקה להכרה מסמל צוהר קטן שנפתח מול הנפש שלנו. בשלב הזה אנו לא מודעים או מבינים איך להתמודד עם הסימפטומים השונים, ולא מסוגלים לנתח או אפילו לזהות דפוסי התנהגויות ומחשבה. אבל משהו בנו, אינטואיטיבית, יודע שיש צורך בעבודה פנימית כדי למצוא שוב איזון.
הבחנה - רמת מודעות שנייה - אחרי שהתחלנו בעבודה הפנימית אנו מתחילים להיות ערים לתגובות שאולי בעבר נתנו להם תירוץ או הסבר והיום אנו מבינים שהן תגובות לא פרופורציונאליות או שהרגש בעצימות גבוהה מבעבר. בשלב הזה אנו מתחילים לזהות סיטואציות ספציפיות בחיים בהם אנו מגיבים באימפולסיביות, או שיש לנו קושי לווסת את הרגשות ומתחילים לפקפק בתגובה הרגשית לאירוע. למשל אם התווכחתי עם מישהו בסופרמרקט, האם זה צריך ללוות אותי כל היום? למה מישהו שאני לא מכירה בכלל והאינטרקציה איתו, גם אם השלילית, הייתה קצרה, יכול להשפיע עליי כל כך.
חקירה - עלייה חשובה במודעות. מעבר מזיהוי דפוסי התנהגות לשיקוף פנימי וחיפוש אחר סיבה להופעתם. רק אם נבין למה טריגר הופיע, נדע למגר אותו. בשלב הזה נדע לזהות טריגרים שמובילים לתגובות לא רצויות של פחד, חרדה, כעס וזעם, האשמה (עצמית או אחרים בסביבה הקרובה), ונבין מה הצורך שיש לנו שלא קיבל מענה או מה חסר לנו מהסביבה או מעצמנו שהוביל לתגובות שלנו.
בנייה מחדש - לאחר שזיהינו טריגרים לתגובות ודפוסי התנהגות, והבנו את הסיבה להופעתם נתחיל בשלב הזה בשבירה של דפוסי מחשבה שליליים ומקטינים ונעבוד על פיתוח וחיזוק מחשבות מקדמות וחיוביות. בשלב הזה יש את הפוטנציאל הכי גדול לשינוי תודעתי שיוביל למציאת איזון ויציבות ואף שלווה ויאפשר לנו לחיות בצורה שאנו באמת רוצים.
איך עולים ברמות המודעות? סיפורי הצלחה!
1. לקוחה הגיעה אליי אחרי שאמרו לה בסביבתה שהיא "רגישה" מידי והיא רצתה ללמוד לשלוט בתגובות שלה. לנזוף פחות בילדים, ולא להיפגע בצורה עמוקה מהערות של אחרים. (שלב ההתעוררות). יחד גילינו שהתגובות שלה מגיעות ממקום בו היא מרגישה שלא רואים אותה ושאין לה קול. שהיא נאלצת לשתוק הרבה ולהבליג ולא יודעת איך לשים גבול מול אנשים בסביבתה. (שלב ההבחנה). דרך בחינת סיטואציות ספציפיות ובו זמנית גם עבודה על זיהוי והבנה של הטריגרים והופעתם בחייה, גילינו שהקושי בשימת גבולות נובע מדימוי עצמי נמוך. (שלב החקירה). הצעתי כלים רבים לחיזוק הדימוי העצמי ומציאת איזון בין הבעת הקול האישי ושימת גבולות, לבין תקשורת מקרבת עם הסביבה. (שלב הבנייה מחדש). היום היא מסוגלת לווסת את הרגשות שלה כי היא מכירה ומבינה אותם טוב יותר. היא שלמה עם עצמה ויודעת איך לתקשר את הרצונות והצרכים שלה עם הסביבה. תסכול ואכזבה הוחלפו באמונה במערכות היחסים בחייה, ובאמונה בעצמה.
2. לקוח הגיע אליי בשל קונפליקט במקום העבודה. הוא הרגיש שקשה לו לשלוט בכעס שיש לו כלפיי קולגות או הבוס וחשש שיאבד את מקום העבודה. בעזרת סדרה של שאלות שהצגתי בפניו הבנו שהכעס נובע מתחושה של הצפה רגשית בחייו. מהציפיות הגבוהות שיש ממנו כאב המשפחה, וכגבר ישראלי. יחד ראינו שלא ניתן לו מקום לכאוב את האובדן שחווה בשבעה באוקטובר והציפייה ממנו להמשיך הלאה יצרה לחץ גדול עליו להתעלם ממה שעבר. עודדתי אותו לתת לגיטימציה לכאב שלו והוא התחיל להביע את עצמו, תחילה במפגשים שלנו, ומאוחר יותר ובעזרת כלים מעולם ניהול הקונפליקטים שאני מציעה, הוא החל לתקשר ולחלוק עם המשפחה שלו והקולגות שלו. הוא הבין שבקשת עזרה, גם אם זה בפרויקט בעבודה, אינה מסמלת חוסר יכולת שלו אלא ההיפך - יכולת גבוהה שלו לשיקוף עצמי ובחינת הגבולות שלו. הוא התחיל להישען לפעמים על הסביבה שלו שהתגלתה כתומכת במיוחד כשהוא למד לא רק לבקש עזרה אלא להסביר איזו עזרה טובה בשבילו.
הסכנה הכי גדולה בהתמודדות עם טראומה היא לא להכיר במה שקרה לנו, ולא להכיר את עצמנו. מודעות ומוכנות לעבודה פנימית מצילה.
רוצים להשתחרר מעול הטראומה?
קבעו שיחת ייעוץ ראשונית *ללא תשלום* בה נגלה את הצעדים להחזרת השליטה על החיים שלכם!
